לדבר עם ילדכם על לקות הלמידה
פרק מתוך הספר "ההורה כמאמן" / ד"ר מלי דנינו
המורה קראה לי לבית-הספר ואמרה לי, "נורא חבל שהוא לא משתתף בטקס שבועות," "לא ידעתי שהוא לא רוצה", השבתי לה. נסעתי הביתה ולא הפסקתי לחשוב, מה קורה לו? מדוע הוא לא רוצה להשתתף? כששאלתי את ירון, מה הסיפור עם טקס שבועות, הוא אמר לי שזה סתם טקס טיפשי ומטומטם ומי בכלל צריך את זה. אמרתי לו: "חמוד, ישנם שלושים ילדים בכיתה שלך, חלקם לא פחות אינטליגנטים ממך והם יכולים להשתתף בטקס, אז גם אתה יכול להשתתף." הוא לא הסכים ואז אמרתי לו שיש לי הצעה שכדאי שהוא יהיה חלק מכולם, ישתתף בטקס וגם יקבל פרס על השתתפות ממני. האפשרות האחרת היא לא להשתתף בטקס כמו כולם וגם לא לקבל פרס ממני. התחיל דיון קצר בגובה הפרס וכשהשתוונו, הוא פרץ בבכי ואמר: "בחיים אני לא אדע לרקוד את הריקוד שהם רוקדים בטקס". אמרתי לו שיש גם שירים בטקס ולא רק ריקודים. ביום של הטקס הוא שר עם כולם ובזמן הריקוד הוא בא לעמוד לידי ואמר לי: "אני לא מבין למה אני לא משתתף, אני יודע את הריקוד הזה לא פחות טוב מהם." אמרתי לו שעכשיו הוא יודע שלפני כל טקס יש חזרות ומתרגלים את הריקוד ולהבא הוא יכול גם להשתתף. הוא אמר לי: "אמא את לא מבינה כלום, אם הייתי בחזרות לא הייתי יודע , אני יודע רק בגלל שהסתכלתי עליהם בחזרות." כיוון שיש לו קושי בתכנון תנועה, הוא היה מתבלבל וזה היה הורס את המעמד החברתי שלו ולכן הוא עשה בשכל שהוא לא רצה להשתתף ומרגע שעלינו על השיטה שכן יכולה לעזור לו (הצפייה בריקוד) אז דיברתי עם המחנכת שתתן לו להסתכל בהכנות לטקסים וברגע שהוא יגיד שהוא מוכן, רק אז הוא יצטרף. היה חשוב לא לוותר על ההשתתפות שלו בטקס כי הוא היה חושב שטקס זה לא בשבילו ושטקס זה דבר מפחיד. ויותר מכך, למדתי כי הדרך למציאת פיתרון היא לראות את הדברים דרך העיניים של ירון והמפתח להצלחה הוא לדבר עם הילד שלך על הלקות.
אם אתם רואים שילדיכם מדברים על בית-הספר בצורה שונה פתאום, אל תתעלמו מדבריהם. מאחר שאתם מכירים אותם טוב מכולם, היו רגישים לרמזים שהם נותנים לכם. תסכול יכול להתבטא במשפטים כמו: "אני שונא את בית-הספר"; "אף אחד לא מחבב אותי"; "אני לא יודע לצייר"; "ילדים אחרים צוחקים על איך שאני מדבר". ילד גדול יותר עלול להגיד דברים כמו: "בית-ספר זה דבר מטומטם, למה אנחנו צריכים ללכת לשם בכלל?" או "את רואה, אמא, אני מפגר... המורה העביר אותי לקבוצה של הסתומים במתמטיקה".
ילדים רבים אינם מסוגלים לבטא את רגשותיהם במילים, אולם הם מראים לכם בדרכים אחרות שמשהו לא בסדר אתם. הם קורעים את שיעורי הבית שהכינו או עבודות לימודיות אחרות, מסרבים לספר איך עבר עליהם היום, או שיש להם תגובות מוגזמות עם התפרצויות של זעם. הם אומרים שאין להם שיעורי בית או ששוכחים להגיש את העבודה. הם אינם רוצים ללכת לבית-הספר ומתלוננים על כאבים ומחלות כדי להישאר בבית, הם אומרים שאין להם חברים ושאף אחד לא אוהב אותם.
איך אתם אמורים להגיב להתנהגויות האלה? אם התנהגות זו של ילדכם נמשכת כמה שבועות, שאלו את עצמכם האם קיים הסבר אחר להתנהגותו, כמו תינוק חדש בבית, מחלה במשפחה, או כניסה לבית-ספר חדש. חשוב שתבדקו מה המורה אומרת על התנהגות הילד ועל תפקודו בבית-הספר.
אם אתם יכולים לדבר עם ילדכם על לקויות הלמידה הספציפיות שלו בצורה המשדרת ידע רחב ואכפתיות, יש סיכוי רב יותר שזה יחזק את הדימוי העצמי שלו, יפתח דרכי התמודדות יעילות וילמד להעריך את הכישרונות והכישורים שלו גם בבית-הספר וגם מחוצה לו. בסופו של דבר, מודעות עצמית, סנגור עצמי, כבוד עצמי ועבודה קשה יהוו מפתח להצלחתו.
מציאת המילים המתאימות בשביל להגדיר את לקויות הלמידה של ילדכם עבורו, עשויה להיות משימה די קשה. אמירה כללית כמו: "המוח שלך ייחודי והוא פועל באופן שונה", יכולה לעזור לילד להבין שמוחו של כל אדם הוא ייחודי. בחרו במושגים לאחר מחשבה עמוקה והשתמש במילים שאתם מרגישים אתם הכי נוח. עודדו מבוגרים אחרים בסביבת ילדכם להשתמש באותו תיאור שבו אתם משתמשים ללקויות הלמידה שלהם, כדי לשמור על עקביות.
עבור חלק מהילדים, ייתכן שכדאי לרכך את המלה "הבדלים או שונות" עם מושג יותר אופטימי, כמו "הבדלים בדרך העבודה של המוח שלך עלולים לגרום לך להיות יותר מוכשר בתחומים מסוימים, מאשר ילדים אחרים". ספרו לו על בני משפחה וחברים במצבו שהצליחו בחייהם, או על אנשים מפורסמים עם ליקויי למידה. גם ילדים קטנים דואגים לגבי התפקוד שלהם בבית-הספר. בתקופה הזו, רוב הילדים מתחילים לזהות את תחומי החוזק ותחומי הקושי שלהם. גם אם מדובר בלימודים או בספורט. ילדים מתחילים להשוות בין עצמם לבין שאר בני גילם ומתחילים לפתח הערכה עצמית. כשאתם מדברים על הקשיים הלימודיים של ילדכם, הבטיחו לו שאתם ומוריו נמצאים כאן בשבילו ועובדים ביחד כדי לעזור לו להצליח בבית-הספר, שהוא לא צריך להתמודד עם זה לבד.
אם אתם מרגישים שזה מתאים, תנו לו להשתתף בישיבות ובפגישות שלך עם המורים שלו. אם הוא מעורב באופן ישיר במציאת הפתרון המתאים בשבילו, יש סיכוי שהוא יהיה מחויב יותר להשתדל ולהשתפר.
ילדים בכיתות ד' ו-ה' מומחים לטענות "כן, אבל.." אשר יכולים לערער על הצלחות. "כן, אבל קיבלתי נכשל בהכתבה ולכן אני אף פעם לא אצליח'". כשאתם שומעים אותו מדבר כך, נסו לגרום לו להתמקד בתמונה הקטנה: "אני רואה שההכתבה הזאת הייתה ממש קשה לך, בוא נחשוב איך אנחנו יכולים לגרום לך להצליח בהכתבה שתתקיים בשבוע הבא". דברו על הדברים שהוא יכול לעשות באופן שונה וזהו דרכים שבהן אתם יכולים לעזור לו. זכרו, חיוני שתעניקו לו את כל העזרה שאתם מבטיחים לו.
בכיתות העליונות בבית-הספר היסודי, ילדים כבר אמורים להיות מודעים היטב לתחומי החוזק והקושי שלהם. אם ילדכם מזהה את עצמו כתלמיד "חלש" או "אטי", עזרו לו להבין את ההבדל בין לקות למידה ספציפית לבין אינטליגנציה נמוכה. לילדים עם ליקויי למידה יש אינטליגנציה ממוצעת או מעל הממוצעת ולכן הם מספיק חכמים כדי ללמוד. ספרו לילדכם שבמקצועות מסוימים הוא זקוק לשיטות ספציפיות בכדי להצליח. היו כנים אתו לגבי הקשיים שלו, אולם ספקו לו מידע עובדתי לגבי האינטליגנציה שלו ולגבי תחומי החוזק שלו. עזרו לו להבין שלקויות הלמידה שלו הן חלק מן האישיות שלו, חלק ממה שהוא ("נכון, יש לך קשיים בקריאה, אבל אתה כדורגלן מדהים, אתה אח גדול מקסים ואתה אלוף במשחקי מחשב. בעיות בקריאה הן חלק ממי שאתה). זה יעזור לו לשמור על מוטיבציה ולפתח עמידות וגמישות לטווח הרחוק.
תקופת גיל ההתבגרות עלולה להיות תקופה קשה במיוחד לכם ולילדכם לקוי הלמידה. זהו גיל שבו שיחה עם ילדכם המתבגר בנושא ליקויי למידה יכולה להיות קשה במיוחד אך גם חשובה במיוחד. הילד עסוק בניסיונות ליצור לעצמו זהות מבודלת, הוא משקיע זמן רב בגילויי עצמאות בפני סמכות, בהגנה מסורה על חבריו ובבחינת הדעות והערכים שלכם. נוסף על כך, הדרישות הלימודיות בבית-הספר עולות במידה רבה.
כל הגורמים האלה עלולים להקשות על התקשורת ביניכם בנוגע לקשייו הלימודיים. תקשורת פתוחה, ישירה ומתמידה עם ילדכם המתבגר תעזור לו לבנות תהליכים של מודעות עצמית וסנגור עצמי שישרתו אותו בעתיד.