ביקורת על הספר "ההורה כמאמן"
מתוך דבריה המרגשים של איילה על הספר "ההורה כמאמן"
מתוך האתר "ספרים ללא ירקות" המלצות, ביקורות, סקירות של ספרים:
"הספר עבורי היה כמו מראה להתבוננות פנימית. זה לא ספר שקראתי ברצף. קראתי דף, פסקה וכשהיה משהו שקשור אלי ולילד באופן ספציפי, הנחתי את הספר בצד ושקעתי בהרהור מקיף איך פעלתי, איך יכולתי לפעול אחרת, אלו החלטות אני לוקחת להמשך הדרך והכי חשוב על מה אני מוותרת, בצורה שבה פעלתי בעבר ומשליכה ממני הלאה".
"את הספר הזה לקחתי לידי לקריאה בגלל שתפסה אותי כותרתו "ההורה כמאמן". די היה לי בכך כדי לרצות ולקרוא.
כולנו מאמנים ברמה כזו או אחרת לילדינו. ילד בא לעולם ולומד את כל מה שניתן ללמוד ראשית מהוריו.
כותרת המשנה "המסע של הורה לילד עם ליקוי למידה ו/או הפרעת קשר וריכוז" לא ריפתה את ידי או הסיטה אותי מרצוני או מהתחושה הראשונית שספר זה יתרום לי בדרך כלשהי, למרות שאיני מתמודדת עם גידול ילד המוגדר ככזה, אלא אני מגדלת ילד רגיל לחלוטין (כך תמיד ההגדרה הראשונית), ילד בעל נכות פיזית בשל שיתוק מוחין.
המסע הוא אותו מסע. בין אם מגדלים ילד רגיל לחלוטין או ילד בעל צרכים מיוחדים מכל סוג שהוא :התמודדות עם צרכים, מצבים, בחיי היום יום ובשלבי הגדילה השונים, ובפרט במעברים מינקות לילדות ולבגרות שמעמתים אותנו עם דברים לא סגורים ופתורים אצלנו, כך שהמסע הוא משותף.
לקחתי את הספר לקריאה, כשמראש החלטתי שאני מחליפה - במודע - כל פסקה שבה אתקל בהגדרה, "הפרעת קשב", בהגדרה הפרטית שלי, הורה לילד בעל צרכים מיוחדים, ובמקרה שלי, הילד שלי ילד CP.
אוכל לומר שהספר הזה הגיע לידי בזמן. בזמן הנכון לי ולילד, במסע המשותף שלנו, בנקודת הזמן הזו, של פרידה מהילדות ומעבר לשלב בגרות.
שלב שבו אפשר לסכם תקופה, ולהתכונן לתקופה הבאה, בצורה קצת יותר מסודרת, על מנת לעבור אותה עם פחות קשיים לשני הצדדים.
רציתי לבחון את 'ארגז הכלים' שאותו מציעה המחברת ולראות האם יש שם משהו שעשוי להתאים לנו. היה שם הרבה. כבר מתחילת הקריאה, קראתי דף אחד, והבנתי שיש כאן הרבה מאד עבורי.
יכולתי לבדוק במבט לאחור את הדרך שבה פעלתי, במרבית מן המקרים, איך היתה לא נכונה ותורמת לילד, ואיך כעת אני יכולה פשוט להשתמש בכלים החדשים.
המפגש אצלנו עם הנכות לראשונה, היה הלם מוחלט. היתה התנגדות להבין מה בעצם קורה ולקראת מה אנו הולכים. חוסר הרצון שלי לקבל עזרה ולנסות לעשות דברים בדרך שלי, הניבו לפעמים הצלחות ולפעמים כשלונות. המחברת מקדישה פרק שלם למפגש הראשוני והתמודדות ההורים: החל משלב קבלת הבשורה, ההכחשה, ההאשמה העצמית, הקשיים והתסכולים, והתמודדות משפחתית עם וסביב גידול ילד מיוחד.
במקרה הפרטי שלנו, הילד בעל יכולת למידה גבוהה מאד, וגם אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. הפער הוא ברצון לעשות דברים וגם היכולת המוטורית שקצת מעכבת. שקלתי אפילו לפנות ל"אגודת ניצן: לאבחן את הילד, בכדי לראות ולקבל מידע מדוייק לגבי היכולות שלו, וההתמודדות בכיתה מול מורים שדורשים הרבה מאד ולא מוכנים לוותר לילד בשל הרמה הגבוהה שלו, אבל לא מבינים שיש פער בין היכולת של הביטוי בע"פ לבין היכולת של הביצוע בשטח, מה שגרם לנו להורים לעשות בשביל הילד על מנת שלא יחווה קשיים, ודבר זה הוליד קשיים אחרים: אנחנו אלו שעושים עבור הילד והוא מצידו ממשיך לקבע את המצב בכך שהוא מקבל עזרה חיצונית, ולא בדיוק את העזרה הנכונה לו.
אנו ההורים מאמנים הפרטיים של הילדים שלנו, לאורך כל הדרך, החל משלב הינקות ועד לשלב הכי מאוחר בחייהם.
המידע שבספר נותן להורים את כל הכלים ללכת עם ....ולא ללכת נגד.
ללכת עם הילד ולא נגד.
ללכת עם המערכת ולא נגד.
ללכת עם הבעיה/לקות/ ולא נגד.
המטרה היא ללמוד, להתפתח, ולעשות את המיטב במסגרת המגבלות הקיימות ולפעמים אף יותר. לא להרים ידיים, לדעת כי אותם הורים שפעלו לפני כארבעים שנה והניחו את היסודות לטיפול בבעיות אלו של הילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז הצליחו להביא את הנושא לקדמת הבמה וכיום לטפל בבעיה מבלי שתהיה על הילדים האלו תווית של חסרי יכולת למידה.
תחילת המסע בספר, היא בקשה להתמודד עם הרגשות שלנו. זה הבסיס למסע מוצלח עם הילדים הפרטיים ובכלל. הרגשות שלנו ההורים משפיעים רבות על הילדים שסופגים הכל, ובשלב כלשהו הילדים עלולים גם "לנצל" רגשות אלו לצרכיהם הפרטיים.
הספר מומלץ מאד, מאחר והוא בהחלט מקיף את כל התחומים של התמודדות עם בעיית הפרעת קשב וריכוז בפרט כשהמחברת באה מתוך התחום.
הספר הזה הוא בהחלט מסע פרטי וקטן, פנימה עם עצירה להתרעננות, עם עצירה בצדי הדרכים ללקט כלים חדשים, עם מסלולים שאפשר לשנות את דרכיהם, לעצור כל פעם במסלול אחר על מנת לספוג לבחון ללמוד ולהטמיע.
עם עצירות קצרות וארוכות.
הספר מתמקד רק באיך לעזור לילד ולקדם אותו מול המערכת. אין שום מידע על הבעיה הרפואית ועוד, מה שבהחלט נכון ולא מעמיס מידע.
מומלץ מאד כפי שאמרתי לא רק עבור ובשביל הורים לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, אלא גם עבור הורים שמעוניינים לקבל כלים איך לנהוג מול המערכת בצורה נכונה ובונה.
פרט חשוב שאני רוצה לציין עכשיו תוך כדי שהעברתי רפרוף על הספר: אין עומס על הדפים, כתוב בצורה מאד בהירה ועם המון מרווחכך שזה מקל ואולי יש כאן כוונה סמויה, שעוברת איכשהו בין הדפים, כפי שכתוב, ומומלץ כך להתייחס לכל הנושא הזה של "הורה מאמן" : להשאיר המון רווח לילד, מרווח להתפתחות אישית שלו מבלי שההורים או המערכת יעמיסו את נוכחותם על חייו.
תודה לאיילה.